רש"י על מנחות י״א

1 או קורט לבונה פסול - מפני שהקומץ חסר כדי מקום הקורט וא"ת כיצד קומץ והלא לבונה על המנחה היא דכתיב ויקרא ו׳:ח׳ כל הלבונה אשר על המנחה תשובה לדבר כשקומץ מסלק הלבונה כולה לצד אחד וקומץ הסולת מאמצע הכלי:

2 מלח בת הקרבה היא - דלאחר שהיה הקומץ על המזבח היה מולחו כדפרישית דהכי אמר בפ"ג לקמן מנחות כ. יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח ת"ל על כל קרבנך קרבן טעון מלח ואין כל המנחה טעונה מלח ואי קשיא ולישמעינן לבונה וכל שכן צרור ומלח תריץ אי תנא לבונה ברישא הכי נמי דלא מיבעיא ליה למיתני צרור ומלח אלא הואיל ונקט צרור ברישא תנא לבונה ומלח:

3 מאי איריא משום קומץ חסר תיפוק ליה דצרור פסול משום חציצה - דחוצץ בין ידו לקמח וחציצה פוסלת בקדשים כדמפ' בזבחים דף כד. אי נמי חוצץ בין קמח לקמח כגון באמצע הקומץ וחולק את הקומץ ונראה כשני חצאי קמצים:

4 מן הצד - למעלה אצל גודל או למטה אצל קמיצה דליכא חציצה דהיינו מן הצד דלאחר שקמץ הופך גב ידו למטה כדי שלא יפול מן הקומץ כלום והוי גודל וקמיצה מן הצד והשתא ליכא חציצה שאצל הקמח מוטל הצרור אבל חסרון איכא:

5 כדקמצי אינשי - משמע בכל האצבעות:

6 זרת - אצבע קטנה ממנה מתחיל הזרת ונ"מ למדת חשן זרת ארכה:

7 זו קמיצה - ממנה מתחיל הקומץ מאותו אצבע שאצל הקטנה:

8 זו אמה - ממנה מודדין כל אמות הבנין והכלים לפי שהיא ארוכה מכולן ושתי אמות היו בשושן הבירה שתי מקלות שהן אמה ובהן מודדין אמות הבנין ואותן מקלות נמדדו באותו אצבע שהוא ארוך:

9 זו אצבע - לטבל הכהן אצבעו בדם:

10 זו גודל - לבהונות דמצורע אלמא קמיצה בקומץ ולא זרת:

11 ומשני כי אמרינן דכולהו אצבעות בעינן לקמיצה להשוות - דאם יוצא קמח למטה מן הקומץ מוחקו ומשויהו באצבע קטנה שלא יהא מבורץ וכן מלמעלה בגודל:

12 היכי עביד - אמתני' מהדר דקתני זו קמיצה דממנה מתחיל הקומץ:

13 ת"ל בקומצו - והרים ממנו בקומצו ויקרא ו׳:ח׳:

14 בראשי אצבעותיו - מעט שלא יגיע עד פס ידו:

15 במחבת ומרחשת - דמעשיהן אפויין דאמר לקמן בפרק אלו מנחות נקמצות מנחות דף עה: דלאחר שהן אפויין פותתן וקומץ הלכך אי אפשר לפותתן דקות כל כך וכשהוא קומץ יוצאות חוץ למקומו הלכך מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה:

16 וזו היא עבודה קשה שבמקדש - שבקושי גדול הוא משוה שלא יהא לא חסר ולא יותר:

17 מליקה - אמרינן בפ' קדשי קדשים זבחים סד: זו היא עבודה קשה:

18 ובחפינה - נמי אמרי' בפ' הוציאו לו במסכת יומא דף מט: אוחז את הבזך בראשי אצבעותיו ומעלה בגודלו כו' וזו היא עבודה קשה:

19 כדקמצי אינשי - מכניס צידי אצבעותיו ודוחק בקמח והקמח נכנס בתוך ידו:

20 בראשי אצבעותיו - שהכניס ראשי אצבעותיו בקמח ופס ידו כלפי קמח וקומץ מלא קומצו עד פס ידו כתקנו מהו:

21 מן הצדדין - שנתן גב ידו על הקמח והוליך ידו עד שנכנס הקמח דרך צידו לתוך ידו ל"א מן הצדדין מצדי הכלי שלא קמץ באמצע הכלי:

22 מלמטה למעלה - שהכניס אצבעותיו בקמח וגב היד כנגד הקמח וקומץ:

23 מלא חפניו - דיום הכיפורים קטרת סמים דקה:

24 כדחפני אינשי - שמכניסין צידי ידיהם וחופנים:

25 מן הצדדים - שהכניס קטרת בחפניו דרך בין גודל לאצבע ל"א מן הצדדים של כלי:

26 דבקיה לקומץ - בשעת קידושו לכלי בדפנו דמנא מבפנים:

27 בארעיתא דמנא - כגון שהיה לכלי בית קיבול מאחוריו כמו שיש בקערות:

28 מתני' ריבה שמנה - דדינה לוג כדאמר בפ' שתי מדות לקמן מנחות פח. מהאי קרא למנחה ולוג שמן:

29 חיסר שמנה - פסולה כדאמרן לעיל מנחות ט: משמנה שאם חיסר כל שהוא פסול:

30 חיסר לבונתה - דשיעור לבונה מלא הקומץ בפ' הרי עלי עשרון לקמן מנחות קו: מפרש לה בג"ש נאמר הרמה כו' ואי קשיא ליתני ריבה לבונתה הא מפרש לה בגמ':

31 גמ' שהפריש לה - לשם מנחה זו הפריש לה:

32 ב' לוגין - ועירבו עמה דנראית כשתי הלחם אבל בלוג ומחצה קס"ד דלא מיפסלא:

33 ולוקמה כגון דעריב בה - פורתא שמן דחול או שמן דחבירתה:

34 דפסיל בה שמן - דאמר בפרק כל המנחות לקמן מנחות נט: לא ישים עליה שמן ואם שם פסול:

35 אי דידה - שהפרישו לשמה:

36 הא לית לה - וכיון דלא חזי לה לא מקדיש שמן שמופרש לה:

37 והאי חזי לה - כלומר זיל לגביה דהאי חזי ליה וזיל לגביה דהאי חזי ליה:

38 ומנא ליה לרבי אליעזר הא - דאפילו הפרישן לשמן פסול אם עירבו עמה:

39 שמנה - משמע דהופרש לשמה:

40 והתניא הקומץ את הלבונה כו' - כמדומה לי דאיירי בה ר' שמעון כו' קפריך מינה לרבי שמעון:

41 לבונה הבאה עם המנחה - אם חסרה בשעת הקטרה כשרה לר"ש כדיליף לקמיה סמוכה בסוגי' זו מכל הלבונה אשר על המנחה והאי דקתני חסר כל שהו פסול בלבונה הבאה בפני עצמה כגון האומר הרי עלי לבונה יביא מלא קומץ לבונה על המזבח בפ' האומר הרי עלי עשרון לקמן מנחות קו: דהתם ודאי חסר פסול דלא כתיב ביה ואת כל הלבונה דילפינן מינה לקמן כל אפילו כל שהוא:

42 רבי מאיר - סתם מתניתין דקתני חיסר לבונתה פסולה:

43 קומץ בתחלה - בשעת קמיצה בעינן שיהיה בכלי מלא קומץ לבונה ובהא כולהו מודו דמתחילה בעי קומץ וכדילפינן מג"ש בפ' האומר הרי עלי עשרון שם דף קו::

44 וקומץ בסוף - בשעת הקטרת לבונה שלא תחסר:

45 רבי יהודה סבר - אי הוה כתב כל משמע דאפי' קורט אחד דכל משמע כל שהוא כמו אין לשפחתך כל מלכים ב ד:

46 את לרבות קורט אחר - הרי הוא שנים:

47 את לא דריש - וכל משמע ליה כל דהו כר' יהודה:

48 בזיכין - מפרש בפרק האומר הרי עלי עשרון שם דף קו: דבעי חד קומץ בכל בזך ובזך:

49 פשיטא - דהא לא כתיב בה כל דלישתמע כל שהוא:

50 כאשר על המנחה דמיא - ולימא נמי דהאי כל הלבונה אשר על המנחה קאי נמי אלבונה דבזיכין ולדרוש בה כל דהו קמ"ל:

51 שהפריש לה שני קמצים - פסולה דיותר מדאי ריבה:

52 קודם קמיצה - נאבד לא הוקבעו עם המנחה וכשרה:

53 הוקבעו - והוי כיתר ופסולה:

54 היינו הך - דהא פשיטא לן דסילוק בזיכין כקומץ דמנחה:

55 שהגיע זמנה - דקרבן מוספין:

56 כמאן דפריקה דמיא - ואם אבד לאחר המוספין אימא הוקבעו כבר ופסלה קמ"ל כ"ש. ל"א ולא שמעתי כגון שהפריש לה שני קמצין כשרה דאמרינן זיל לגביה דהאי חזי ליה זיל לגביה דהאי חזי ליה לא הוקבעו וכשרה דלא קרינא ביה פרט לשחסרה אפי' לר"מ דפסיל בחיסור לבונה הוקבעו והוי חיסור לבונתה בשעת הקטרה ופסול לר' מאיר:

57 מתני' לאכול שיריה בחוץ - חוץ לעזרה:

58 או להקטיר קומצה בחוץ - דמחשבה פוסלת בין שחישב לאכילת אדם בין שחישב על אכילת מזבח כגון הקטרה דכתיב ביה גבי מחשבה ויקרא ז׳:י״ח ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי כו' ואמר בתורת כהנים יכול כמשמעו שאם אכל ממנו ביום שלישי יהא נפגל ת"ל המקריב אותו בשעת הקרבה נפגל ואינו נפגל בשלישי אלמא במחשבה מיירי שחישב לאכול ממנו בשלישי וכתיב אם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר באכילת אדם ואכילת מזבח:

59 פסול - דמחשבת חוץ למקומו פוסלת דאמר בת"כ יכול לא תפסל מחשבת חוץ למקומו כשהוא אומר בפרשת קדושים תהיו אם האכל יאכל ביום השלישי אם אינו ענין לחוץ לזמנו דהא כתביה בצו את אהרן האוכלת ממנו עונה תשא תנהו ענין לחוץ למקומו חוץ לזמנו בהכרת ואין חוץ למקומו כרת ואי קשיא הא כתב גבי חוץ למקומו בקדושים תהיו ואוכליו עונו ישא ונכרתה וגו' ההוא מוקמינן לה בכריתות בפ"ק דף ה. לכרת דנותר בגזירה שוה דקודש קודש ואי קשיא אמאי לא תנא נמי כזית מלבונתה תריץ הך סתמא כרבנן דאמרי לעיל דלבונה כשרה בקורט אחד הלכך לא תנא כזית:

60 למחר - דהיינו חוץ לזמנו דמנחה אינה נאכלת אלא ליום ולילה ואיתקש לחטאת ואשם ובחטאת ואשם אמר בת"כ גבי תודה מנין לרבות חטאת ואשם דיאכל ביום קרבנו תלמוד לומר זבח ובשר זבח תודת שלמיו וגו' ויקרא ו: